מה תשתו

אוצרות: סיגל מנור בנגה ; מירב שי

 

דבי אשרת נולדה להורים ניצולי שואה. יצירתה הושפעה עמוקות מהמספר שקועקע על ידה של אמה ז"ל באושוויץ. מראה הזרוע המזדקנת הוציא אותה למסע חיפוש אחר מצע מיוחד ליצירה, שיהיו בו מרקם וצבעוניות דומים ככל האפשר לעור הגוף המזדקן ויאפשרו לה לגעת ולהתיר את 'קשר השתיקה'. כך הגיעה לעבודה על שקיות תה משומשות.

דבי תופרת את שקיות התה המשומשות למארג טלאים ועליו עובדת בטכניקה מעורבת (Mix Media) המשלבת רקמה, צביעה ורישום. כך היא מחיה חומרים ישנים, מתכתבת עם עולם הקראפט בשפת הנשים הקדומה, והופכת אותם לעכשוויים.

היא יצרה עבור התערוכה עבודה חדשה המוקדשת לשלומציון המלכה החשמונאית הפמיניסטית. מלכת יהודה החשמונאית, שעלתה על כס המלכות לאחר מותו של בעלה אלכסנדר ינאי, ומלכה בשנים 76–67 לפני הספירה; מקום מושבה היה בעיר מודיעין הקדומה. דבי רקמה בשפת הנשים הקדומה על גבי שקי קפה משומשים שבאמצעותם מובילים כיום פולי קפה מקוסטה-ריקה לנמל אשדוד, שהיה אחד הנמלים של מדינת יהודה החשמונאית.