יום השואה

דבי אשרת

 

כבת להורים ניצולי שואה, סדרת עבודותיי בנושא השואה מורכבות ממארג של שקיות תה משומשות שנתפרו זו לזו.

תחילת עבודתי עם שקיות התה נבעה מהמספר המקועקע על ידה של אימא, ניצולת אושוויץ. המראה של הזרוע המזדקנת הוציא אותי למסע חיפוש אחר מצע שיהיה בו מרקם וצבעוניות דומים ככל הניתן לעור הגוף המזדקן.

על גבי מצע זה ציירתי ורקמתי אלמנטים שונים שעסקו במספר המתפרק. המספר הופך

לשחקן עצמאי ומרכזי בעבודות ומקיים יחסים שונים עם המצע: נטמע בתוכו, מתפרק, משתלט ועוד ... זהו סוג של דיבור שעומד כנגד השתקה ארוכת שנים של עיסוק בשואה שהייתה נחלתי ונחלת הדור שלי שנים רבות.

כמו כן, עבודותיי מתכתבות עם מלאכות נשיות קדומות וטכניקות מסורתיות כמו תפירה, אריגה, רקמה, פרימה וחיבור מחדש לטובת יצירת עולם עכשווי חי ובועט. . .

​

​

​

 

​