הכוס של האמא שלך

אוצרת: שרי גולן

 

בתערוכה זו מציגה דבי אשרת עבודות המורכבות ממארג של שקיות תה משומשות, שנתפר במעשה טלאים המהווה מצע סמי-אורגני לעבודות שנתפרות או מצוירות על גביו. במקביל, הן גם כמו מארג של טלאים המורכב מזיכרונות, נושאים ודימויים שונים. עבודותיה משלבות עיסוק אוטוביוגרפי כבת לניצולי שואה, לצד עיסוק חברתי בשאלות מגדריות ופמיניסטיות. מעשה הפירוק והחיבור מחדש הוא פעולה עקרונית שנמצאת בבסיס עבודתה.

 

יצירתה בתערוכה נחלקת לשלושה גופי עבודה עיקריים שיש ביניהם נקודות חיבור והשקה. הגוף הראשון, המהווה את תחילת העבודה, נוצר בעקבות המספר המקועקע על ידה של אמה ניצולת השואה של דבי. המראה של הזרוע המזדקנת השפיע על הרצון שלה לייצר מצע שיש בו מרקם וצבעוניות דומים לעור הגוף. על גבי מצע זה נרקמו וצוירו עבודות שעסקו במספר שמתפרק לאיטו על ידה של האם. המספר, שהופך לשחקן עצמאי ומרכזי בעבודות, מקיים יחסים שונים עם המצע שעליו הוא קיים: נטמע בתוכו, מתפרק, משתלט ועוד. זהו דיבור שמתנגד להשתקה ארוכת שנים של עיסוק בתחום.

 

הגוף השני, שעל שמו התערוכה, נקרא "הכוס של האמא שלך". במסגרת גוף זה, נעשו מקבצי עבודות שבוחנות סוגיות מגדריות מכיוונים שונים - בין אם באמצעות דימוי ישיר של איבר מין נשי ובין אם דרך צורות מעוגלות וספירליות שמתכתבות עם ארכיטיפים נשיים קדומים יותר. הכוס הוא דימוי שמדגיש את היותו פתח כשער חיים וכיוצר חיים. יש בו גם את המטען של "האישה הפראית", שמחבר אותנו למקורות שלנו ובנוסף גם ליצר וליצירה. באמצעות ההתבוננות בכוס, מתקיים מבט פמיניסטי שמחבר את דבי לנשיות שלה, לאמא שלה ולנשים באשר הן. ההתבוננות בעולם "דרך הכוס" מבטא את אותה "אישה פראית" שאינה מפחדת לחשוף ולהיחשף, ללא בושה וללא מעצורים. בגוף עבודות זה קיים גם אלמנט של הומור שחור שבא כאמצעי פיתוי להעלאת נושאים מורכבים יותר מגדרית לתוך השיח.

 

גוף העבודה השלישי עוסק במוטיבים של צלליות. הצלליות נעות מדמויות מעט סכמתיות -מופשטות המקיימות ג'סטות שונות ועד צלליות ריאליסטיות יותר. כמו שכתב יונג, "במעמקי הצל טמון האוצר". אם כן, מהו אותו צל? הצל מתפקד בתור סמל לכוחות של אלימות, רשע וברוטליות. במקרה של דבי יש השפעה רבה למקרה ההתעללות הנפשית שחוותה בתה במהלך השירות הצבאי שלה. דרך הצל מקיימת דבי תהליך של צעקה, כאב וקושי כנגד אובדן התום והטוב הטהור שבתוכנו כבני אדם. ומהו האוצר? האוצר הטמון במעמקים הוא כוחות הנפש הטמונים בכל אחד ואחת מאתנו כיצורים שורדים שמסוגלים לגבור על טראומות קשות. דבי מעבירה בעבודותיה את המסר לפיו אם נגע בצל ובקושי, נוכל להגיע אל האוצר ואל הריפוי שהוא מכיל בתוכו.

​

שלושת גופי העבודות מקיימים קשרי גומלין שונים ביניהם, וכן מתכתבים עם מלאכות נשיות קדומות כמו תפירה, אריגה ורקמה. במקביל מתקיים גם תהליך של פרימה וחיבור מחדש. דבי לוקחת את הטכניקות המסורתיות האלה, שיש בהן משפת הנשים הקדומה, והופכת אותן לעולם עכשווי, בועט וחי.